דרוש בענין ליל ויום ראש השנה

י"ח אלול תשפ"ה | 11/09/2025 | 21:40

יום ראש השנה בדברי הימים

ביום ר"ה נבראו אדם וחוה. מובא בספר כלבו (סימן סד סדר התפילה) "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" (בראשית ב, ד) ובבריאת אדם (שם א, כז) "ויברא ה' אלהים" אלהים מדת הדין.

נולדו האבות הקדושים [אברהם אבינו גם נפטר בר"ה] ולכן נקרא חודש זה בשם ירח האיתנים משום שבו נולדו איתני העולם. (ר"ה י.).

נפטרה שרה כיון ששמעה שלא נשחט יצחק פרחה נשמתה. (רש"י בראשית כג, ב).

הגמ' בר"ה (דף י:) אומרת בר"ה נפקדו אימותינו הקדושות שרה, רחל, וכן חנה לאחר י"ט שנות עקרות נפקדה בבן וקראה לו שמואל.

בר"ה הוציאו את יוסף הצדיק מבית האסורים כפי שנאמר (בראשית מא, יד) "ויריצוהו מן הבור". (ר"ה שם).

בר"ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים, (ר"ה יא.).

הנביא נחמיה (פרק ח) מתאר שלאחר ע' שנה שעם ישראל היו בגלות בבל, עלו בני ישראל ארבעים ושניים אלף ושלוש מאותאנשים עם עזרא הסופר לא"י והגיעו לכותל המערבי בר"ה, והיה עזרא קורא בתורה ולא הבינו מה היה מתפלל וקורא והיו בוכים על שלא הבינו שפת הקודש, שהיו יודעים לדבר רק ארמית, אמר להם "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם" (שם פסוק י) לפי שאסור לבכות ולהיות עצוב בחג. (עיין "אזור אליהו" לבעל השבט מוסר סימן קסג.) וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה.

מהו שנה מתוקה

נוהגים לאכול בליל ראש השנה תפוח מתוק בדבש ולומר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ולכאורה כשאומרים "שנה טובה" כבר נכלל בזה כל הטובות שבעולם, ולמה אם כן מוסיפים "ומתוקה"? אלא מבארים, ידוע שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה עמנו הוא טוב, כפי שאמר רבי עקיבא "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס:). אולם, מבקשים אנו מהקדוש ברוך הוא שיעשה עמנו טוב, שגם אנו נרגיש ונחוש שהוא טוב. כמבואר בספרים על הפסוק (תהילים קיח, א) "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" שאמנם צריך אדם תמיד לברך לה', אפילו על הרעה, שכן גם הרעה אינה אלא חסד. אולם מבקשים אנו מהקדוש ברוך הוא (שם, ב) "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו" - עשה עמנו חסד כזה, שגם ישראל יאמרו שהוא חסד, חסד של ממש שהכל רואים ומשיגים אותו... וכן (פה, ח) "הראינו ה' חסדך" שנראה את החסד. וזה מה שאנו מבקשים בליל ראש השנה: שתחדש עלינו "שנה טובה" - שהשנה תהיה טובה, אולם לא די בזה אלא שתהא גם שנה "ומתוקה" – שגם אנחנו נראה ונרגיש את המתיקות. הוסיף על זה הגרשז"א: כשרופא עושה ניתוח זה דבר טוב אבל לא מתוק, תפילתנו שיהיה שנה טובה ונרגיש את המתוקה.

ביאור נוסף מדוע אומרים "שנה טובה ומתוקה" כיון שהבקשה שהשנה תהיה "טובה" אינה מספקת, שכן גם על דבר רע חייבים אנו לומר "גם זו לטובה", על כן אנו מבקשים שהשנה תהיה גם "מתוקה" שהטוב יהיה גם מתוק. (תולדת אדם לאדמו"ר מאוסטרובה עז ע"א).

גם בזמן אמירת היה"ר צריך לזכור שהוא ביום הדין

אמנם, צריך לדעת שמתיקות התפוח בדבש שבפה אינה מכרעת לאדם שתהיה לו שנה מתוקה, שנת הצלחה, ושיהיה לראש ולא לזנב. אלא יחד עם זאת יש לומר את הנוסח ה"יהי רצון" בתפילה עמוקה בחיל וברעדה, לחשוב מי יודע מה נגזר עלינו, ולא נסתפק בכל זאת אלא נשוב בתשובה יחד עם תפילות בכוונה מכל הלב. ישנו משל מהגאון "חפץ חיים" זצ"ל הנוקב חדרי בטן. מעשה בילד אחד אשר התייתם לא עלינו מאביו. שלחה אותו אמו ללמוד בישיבה, כאשר היא עצמה נותרה לבדה עם דמעותיה ויגונה. חלף זמן, ומרוב צער נתפלץ ליבה והיא נפטרה. עתה נותר הילד יחיד בעולמו, בודד, ללא קרוב וללא גואל, אלא שהוא עצמו לא ידע כלל שאמו נפטרה, ולמד כאילו לא אירע דבר. נועצו ביניהם ראשי הישיבה כיצד מודיעים בשורה נוראה שכזו ליתום האומלל, ואיך ניתן יהיה לעמוד מול צערו הגדול? עד שמצאו עצה. הם תפרו לו בגד חדש, חליפה חדשה ונאה, ובכיס החליפה הניח פתק ובו הידיעה הנוראה. כאשר ילבש את הבגד, ישים את ידו בכיס ואז ידע הכל...

הביאו לילד את החליפה, חליפה מהודרת ונאה, והוא שמח והתהדר בה עד מאוד. אילו ידע הילד מה הוטמן בכיס חליפתו לא היה מסוגל לשמוח לרגע...

ואף אנו סיים ה"חפץ חיים" שמחים אנו ועולזים בראש השנה, בתפוח בדבש, בראש הדג וברימון. חליפה נפלאה היא זו, אבל בכיסה טמון פתק, כל אחד והפתק שלו, מי יודע איזה פתק נושאים אנו בכיסנו? בכל שנה ושנה כאשר מביטים אנו לאחור אנו כבר יודעים על הפתקים שניתנו בראש השנה הקודם. מי לשמחה לאושר ולעושר, לנחת וכל טוב, ומי לא עלינו לפתקים מן הסוג השני.

אין זה סוד שרבים מאיתנו סבלו השנה מצרות וייסורים נוראיים, כמה אלמנות נוספו בשנה החולפת, כמה יתומים רכים, כמה פצועים שבויים ה' יצילנו, כמה בריאים שמחלות חדרו לגופם, כמה תאונות דרכים ופיגועים, כמה סבל ודמעות, יגון ואנחה, הלא תדמע כל עין בזכרנו זאת.

ועתה, כאשר הגיע שוב ערב ראש השנה, ערבו של היום הקדוש שבו נשמח כולנו ולבנו ירעד בזוכרנו את הפתק שיונח בכיסו של כל אחד ואחד מאיתנו. עומדים אנו ומתחננים לפני בורא עולם, אבינו שבשמים, אב אהוב, רחום וחנון זכרנו לחיים! אבינו מלכנו הן אתה אבינו ובודאי שאבא רוצה לתת, אבל אתה גם מלכנו ובודאי שרק אתה יכול גם לתת. יודעים אנו כי הכל תלוי בנו, ואנו מבטיחים להשתפר במעשינו, ולהרבות בתורה, במצוות ובמעשים טובים. (ע"פ דברי אמונה לאדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל רנב ע"א).

יה"ר שנהיה לראש ולא לזנב

אנחנו מבקשים שנהיה לראש ולא לזנב. ביאורו, שידוע כי בריאת האדם - מחומר וצורה, וצריך שהצורה שהיא בחי' הזכר תמשול על החומר שהיא בחי' הנקבה, ודו פרצופים נבראו (עירובין יח.), ומסתברא דזכר סגי ברישא, היינו שרצונו יתברך שהזכר שהוא הצורה ילך לפנים וינהיג את החומר להעלותו לצורה, וזו תפילתינו שנהיה לראש - שהיא הצורה ולא לזנב. (ישמח ישראל דאנציגר ר"ה נט ע"א).

וצריך שנהיה לראש, כלומר שהרוח תוליך אותנו ולא החומר, שלא תרכב הבהמה עלינו, אלא אנחנו נרכב עליה! לא ניתן לה לשלוט עלינו.

עוד יש לפרש מה שאומרים בליל ר"ה שנהיה לראש ולא לזנב, שהנה מדרך בעל חי כשרוצה להביט על זנבו צריך לסבב ראשו לאחור, ועל כך אנו מבקשים שנהיה לראש - שננצל את ראש השנה כדבעי, וממילא לא נצטרך בכל השנה להביט לאחור בכאב ובצער למה לא נצלנו את ראש השנה שעבר.

לכן לא יחכה האדם עד יום ראש השנה, אלא מיד יכין את עצמו ולא יוותר על שום דבר. מעכשיו, יקום יום יום לסליחות, יבקש רחמים מאת השם, יבכה על עוונותיו, יראה למי הוא חייב כסף, עם מי הוא לא בסדר, איך הוא לא התנהג טוב, עם מי הוא לא התנהג בסדר, איך יתקן הכל, ויעשה כל מה שצריך לעשות.

מדוע טובלים את התפוח דווקא בדבש

כתב בספר "שם משמואל" (ר"ה תרעד) רמז נפלא, טבע הדבש שמהפך מה שנמצא בתוכו לדבש, כמו שנפסק ב"שולחן ערוך" (יו"ד סי' פד סעי' יב) שנמלה השרויה בדבש ונהפכה לדבש מותר לאוכלה אף על פי שהיתה תחילה נמלה האסורה באכילה. כן הוא כח התשובה. כשאדם חוזר בתשובה מאהבה נהפכים זדונותיו לזכויות, כטבע הדבש שמהפך נבילה לדבר טהור ומתוק. וכך על ידי זה יהיה בכוחנו להמתיק את הדינים ולהפכם לרחמים ונזכה לשנה טובה ומתוקה.

ראשי התיבות של תפוח

בספר "ויגד יעקב" (מועדים ח"א עמ' קמח) פירש מדוע דווקא בחרו את התפוח לטבול בדבש ולא פרי אחר? ואולי יש לומר, דהנה ידוע שהרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע היה נוהג לאכול תפוח לפני שאמר דברי תורה, והסביר זאת בדרך מליצה, שתפוח נוטריקון" תגלון פתגמין ותמרון חידושים.

אהבת השי"ת לישראל וטעם שמקדימים דין האומות לדין ישראל

ארז"ל (מדרש שוחר טוב תהילים מזמור ט אות יא) ישראל דינם ביום ר"ה, אומות העולם בליל ר"ה. וצריך להבין מדוע מקדימים את דין האומות לדין ישראל, והלא ע"פ ההלכה מקדימים דין ת"ח לדין עם הארץ (עי' שו"ע חו"מ סי' טו סעי' א), וכיון שלישראל יש תורה, ולאומות העולם אין להם תורה, הרי הם כת"ח הקודם לע"ה וכיצד מקדימים את דין האומות. והביא הרב יוסף חיים זללה"ה בספרו "אדרת אליהו" (ריש פרשת נצבים) משל למלך ששלח אחרי אנשי עיר אחת שתחת ממשלתו לבוא אצלו, שרצונו להתראות עמהם ולדבר אליהם בסדר הנהגתם וכיוצא. העניים של העיר תכף לקחו כל אחד ואחד מהם חמשה או ששה ככרות לחם כדי אכילתם והלכו בלא שיירה ובלא בהמות לרכב, בלא דורון ובלא כסף וזהב וכך עמדו לפני המלך. אך העשירים נתעכבו כדי ליקח דורון למלך, כדי שלא יראו את פני המלך ריקם, וכן רצו להראות לפניו בלבוש מפואר וללכת בשיירה מפני שהם מכובדים ואי אפשר להם ללכת ברגל ומבלי להכין צידה לדרך. המלך קצף מאד על העניים שבאו לפניו כך בדרך בזיון בבגדים צואים וראו פניו ריקם, וכדי בזיון וקצף וחמתו בערה בהם, אך כשבאו העשירים ראה אותם שבאו בדרך כבוד, שמח המלך והחזיר להם כבוד, וקיבל הדורון שלהם ונתן להם מלבושי מלכות, כמ"ש (שמואל א ב, ל) "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו".

והנמשל המלך היינו מלך מלכי המלכים הקב"ה שולח לכל אנשי עולמו שיהיו מזומנים ביום דין ר"ה, כמ"ש (ר"ה טז.) "כל העולם עוברין לפניו כבני מרון". ואומות העולם העניים מן התורה והמצות, מקדימין לבוא תכף ומיד בלא דורון, וכתיב (שמות כג, טו) "ולא יראו פני ריקם", והם ריקנים מן המצות ועניים, כי אין עני אלא מתורה ומצות. ולכן כבר בלילה דן הקב"ה דינם של האומות שהוא דינא קשיא, ויחר אף המלך מאד וכל ההתחלות קשות. אבל ישראל העשירים בתורה ובמצות בתפלה ובקריאת ס"ת ופיוטים, ומזכירים עקידתו של יצחק ותוקעים בשופרות, ובליל ר"ה וביום ר"ה קוראים שתי פעמים תהלים כמנין כפ"ר מזמורים, ומבטלים בכל פעם ופעם כעס המלך ע"י ק"ן מזמורים, כע"ס גימט' ק"ן, ואח"כ - "אכפר"ה פניו במנח"ה" (בראשית לב, כא), שעושים תשליך אחר המנחה, אפי' אם יום ראשון חל בשבת כמ"ש (מיכה ז, יט) "ותשליך במצולות ים כל חטאתם". ומזכירים י"ג מדות הרחמים שלא יראו את פני ה' ריקם, והם מכובדים ממשפחת מלכים, כמ"ש התנא כל ישראל בני מלכים הם (שבת סז.), כמ"ש (שמות יט, ו) "ואת"ם תהיו לי ממלכת כהנים", ואת"ם דייקא, בזמן שקוראים פרשת את"ם נצבים, כמ"ש (דברים ד, ד) "ואת"ם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם, היו"ם" דהיינו ראש השנה. ומלך מלכי המלכים הקב"ה שמח לקראת ישראל שנתעכבו ובאו במצות ובדורון דהיינו קול תקיעת שופר שממליכים אותו במלכויות זכרונות ושופרות, והחליפו שמלותם בבגדים נאים ולבנים כמו מלכים, ואפילו שהוא יום דין בטוחים ושמחים שיצא דינם לחסד ולרחמים. והקב"ה נותן להם שפע ישועה ופרנסה טובה וחיים טובים כמו שאומרים בקדיש "ויפתח לנו ה' אלהינו שערי אורה" וכו'. וכמו כן אינם ישנים ביום ר"ה עד חצות כמ"ש האר"י ז"ל (עי' פרע"ח שער השופר פ"ה), מפני ששינה חד מדרגא דמותא (ברכות נז:), אלא מאריכים בתפלה ובשופר עד קרוב לחצות היום ואח"כ סעודת יום טוב והסימנים, וביום הראשון אדרא רבא וביום השני תהלים ואדרא זוטא. אשריהם ישראל שמתקבצים כל עדה במקום אחד, ואומרים תהלים ביום ר"ה עד זמן מנחה, וכתיב (איוב לו, ה) "הן אל כביר ולא ימאס". ואינם מפסיקים לדבר אפילו בלשון הקודש, וכל שכן שאינם מדברים דברים בטלים, ועל זה ישמח המלך לקראת ישראל, שהם נקראים עשירים בתורה ובמצות, וז"ש "אתם נצבים היו"ם" דייקא ולא בלילה, ומפני זה מקדימים דין אומות לדין ישראל, וז"ש "אתם נצבים היום".

שלא יכעס בר"ה שהוא סימן רע לכל השנה

הכעס, קשה מאד מאד. לכן אדם יכין את עצמו, ויתרגל לא לכעוס, ובפרט בראש השנה אוי ואבוי למי שכועס בראש השנה, זה סימן רע לכל השנה. השם יצילנו, לא יכעס בשום אופן, ישתדל מאד מאד, יכין את בני ביתו כבר מעכשיו, ויבקש מהם לא להכעיס ולא לכעוס, ואפילו אם יכעיסו אותו יקבל על עצמו לא לכעוס, ואפילו בלבו לא יכעס – כלום, אלא יהיה שמח וידע כי כל דבר שקורה זה מלמעלה, ואע"פ שכל השנה צריך אדם להתנהג כך, אבל היצר הרע גדול, ולכל הפחות יקפיד בזה ביום הדין.

גם אשתו תהיה שותפה שלו, תכין הכל, תסדר הכל מראש, כי אם יבוא הבעל לביתו ויראה שלא הכינו הוא יצעק, מה זה ראש השנה! לא הכנתם, אמנם הבעל מצדו צריך לדעת, מה שעשו עשו, ומה שלא עשו לא עשו, ויהיה שמח ולא ישים לב על שום דבר.

האדם נדון על פי מעשיו ביום ר"ה

כתוב בגמרא (עי' ר"ה טז:, ובירושלמי ר"ה פ"א ה"ג) כשדנים את האדם בר"ה דנים אותו לפי ההתנהגות של יום ראש השנה ולא לפי מה שהתנהג כל השנה. (ראה בהרחבה עלי שור א מד) אז אפי' אם כל השנה הייתי רע, כיוון שכעת אני מתנהג כרצון ה' אז אני אזכה בדין. אמנם זה ברור מי שהוא רע כל השנה בדרך כלל הוא לא יכול להתגבר על היצה"ר לומר איזו מילה של לשה"ר או על החזן, או על זה שתפס לו את המקום, או מי שהזיז את המזגן, או אשתו שלא הכינה את הדג שהוא אוהב. אבל מי שיש לו ימים יותר טובים ופחות טובים, יש לו מדברי הירושלמי הנ"ל פתח תקווה שיוכל היום להיות יותר טוב, ולכן חשוב שבעתיים להזהר ביום קדוש זה מכל נדנוד עבירה, ובפרט מהכעס שהרי כתב הרמב"ם (דעות פ"ב ה"ג) כל הכועס כאילו עובד ע"ז.

מעשה פלא עם מו"ר חכם יהודה פתיא

חכם יהודה פתיה, בעל "בית לחם יהודה" ע"ה, שהיה מקובל גדול מאד, מספר על עצמו, שפעם אחת בראש השנה הוא קיבל על עצמו שלא לכעוס, אבל ה"בעל דבר" התגרה בו ולא עזב אותו כלל. מה עשה חכם יהודה היה לובש גלימה לבנה, לבן – יפה יפה, משי עם תרבוש כנהוג בבגדד, חזר מבית הכנסת, והיה חם מאד ולכן היו עושים את ראש השנה על הגג.

היה חוט אחד משוך על הגג, ותלויות בו מנורות, לַמְפוֹת עם שמן ופתיליות, להאיר. באה חתולה אחת וקפצה, וכל השמן עם הנרות הכל נשפך על הגלימה הלבנה שלו. אמר, נביא גלימה אחרת של שבת, הלך החליף אותה, ועשה קידוש בשמחה גדולה.

עלתה אשתו אל הגג עם סיר האוכל ולפתע, התגלגלה מכל המדרגות, וכל הסיר עם האוכל הכל נשפך עליה, הכל הלך. כל הבית נהיה מהפיכה, כפרה....

אמר לה חכם יהודה גם זו כפרת עוונות, נהיה שמחים, לא תתרגזי, לא תתרגזי, אין דבר, לא תקפידי, עזבי, השנה מנסים אותנו מאד, מי יודע מה צריך לקרות.

הביאו את האוכל של הבוקר אך שוב – באה חתולה שיחקה להם בסיר, שברה הכל, על הבגדים של הרב, על הרצפה... ואני לא כעסתי אומר חכם יהודה, מה עשו מן השמים, כיון שהוא לא הקפיד, אותה שנה – נשרף לו כל הבית, אבל לא היתה פגיעה בשום נפש, כולם בריאים שמחים ושלמים, אם הייתי כועס אפילו רגע אחד אמר הרב, כמה נפשות היו הולכות ח"ו, מהשמים הצילו אותנו הצלה גדולה.

מעשה שהיה עם מו"ר הבא"ח

כידוע כי לבן איש חי, בכל חג היתה לו גלימה מיוחדת של אותו חג, פעם אחת בערב ר"ה כשרצה לצאת מהבית ללכת לבית הכנסת, ואחת מהנערות שעובדות, שפכה למעלה מן הגג איזה מים מלוכלכים מי שופכין, היישר על הגלימה של הרב. אמר הרב, אל תגידו לי מי זו, לא רוצה לשמוע, אני לא מקפיד ולא מעניין אותי. הלך והחליף הגלימה לאחרת, והלך.

ומזה ילמד האדם שלא להקפיד, כי היצר משחק בכל התחבולות, דברים שהאדם לא חושב – הכל יכול לבוא עליו חס ושלום, ואם אדם יכין את עצמו – ינצח בס"ד.

השנה לא צריך להסביר מה יכול להיגזר בראש השנה

אנו עומדים כעת בפתח חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שזה הכנה ליום הדין הגדול, השנה אין צריך להתאמץ ולהסביר את החשיבות של החודש, ואת מה שראש השנה אחד יכול לחולל בעולם, כל העולם מרגישים זאת היסב על בשרם.

כל יהודי יודע שהמלחמה הנוראה לא פרצה לחיינו בשמחת תורה, אלא פרצה בא' תשרי תשפ"ד, כשם שהקורונה לא פרצה לא בחודש אדר ולא בחודש טבת, אלא בא' בתשרי תש"פ, ביום זה הוחלט על פריצת הקורונה, גם השנה בא' בתשרי נקבע תאריך המלחמה מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי בחרב ומי בחניקה, מי ילך בשבי ומי לא, מי ינוח ומי ינוע, מי יהיה מפונה ומי ישאר בבית, ולא רק זה אלא שאנחנו לא יודעים מתי זה יסתיים כל המלחמה הזאת, ומתי אנשים יחזרו לביתם, ומי עוד עלול להיות מפונה, השנה חשנו לאורך כל השנים את הדינים הנוראים שנגזרו עלינו שנה שעברה.

בראש השנה אפשר לשנות הכל

ומה זה נוגע אלינו, יש אנשים שכעת יושבים ומתכננים איך תראה השנה הבאה עלינו לטובה, מה יעשו איפה יגורו, ושאר תוכניות גם שנה שעברה אנשים לפני ר"ה תכננו לעשות חתונה, ולעשות אירועים, אבל רבותי איך אפשר לתכנן דבר כזה, כי אם כל שנה היה קשה לשכנע אדם, שבראש השנה מתחיל שנה חדשה עם השלכות חדשות, ומה שהיה לא בטוח שיהיה, והכל יכול להשתנות ברגע אחד, כי אדם שחי בנוחות והכל הולך אצלו למישרים, קשה לשכנע אותו שכל זה עד ראש השנה, ובראש השנה יש החלטות חדשות, והכל יכול להשתנות ברגע אחד. אבל השנה לא צריך להאמין בזה, אנחנו ראינו זאת בעינינו, איך שברגע אחד, כל העולם ישתנה, ומה שהיה זה לא מה שיהיה, ותפקידנו עכשיו להאמין, שכמו שהעולם יכול להשתנות ברגע אחד לרעה [מה שנראה בעיננו, האמת שהכל לטובה, וזה אפילו טובה גדולה], כך העולם ברגע אחד יכול להפוך לטובה, כמו שהמלחמה נקבעה בראש השנה של שנת תשפ"ד, שהיא תגיח אלינו במהירות, וכמו שהנגיף נקבע בראש השנה של שנת תש"פ שהוא יתפשט וישנה את כל העולם, כך אפשר שבראש השנה של שנת תשפ"ה יגזר בשמים שהכל יפסק ברגע אחד, והכל יחזור על מתכונתו בשלום.

זה תלוי רק בנו, כל העולם עומד כעת על כף מאזניים, ובמקום להתעמק איך יראה השמחות של חודש חשון, זה בידינו לשנות את התמונה כולה, מגיע כעת ראש השנה, והכל יכול להשתנות, הכל תלוי רק בנו, ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רע הגזרה.

מתנערים מהטינוף ברגע אחד, כתרנוגלת שמתנערת מן האפר בבת אחת

סיפר הראש ישיבה רבי דוד פוברסקי זצ"ל שפעם אחת ישב החפץ חיים בין התלמידים באחד מימי אלול, שקוע בהרהוריו, זמן רב לא הוציא הגה מפיו. התלמידים הסתכלו ברבי וציפו לשמוע ממנו דברי אלקים חיים. לפתע הקיץ הח"ח משערפי קדשו, ופתח ואמר: חז"ל (בראשית רבה פרשת וישלח פרשה עה, א) דרשו על דברי הנביא (ישעיהו נב, ב) "התנערי מעפר קומי", אמר רב אחא כהדא תרנגולתא דמנערא אגבא מקוטמא. כמו התרנגולת שנפלה לתוך אפר שחור, ומנערת עצמה בבת אחת ונטהרת מטינופה. נתאר לעצמנו אילו לא היה לה לתרנגולת תכונה כזו שיכולה להתנער ברגע אחד ולהתנקות, הרי היתה צריכה לנקות נוצה אחר נוצה, כמה שבועות וחדשים. לכן נתן לה הקב"ה שיכולה להתנער ברגע אחד ולהתנקות. אמנם כל זה רק כשהיא לבדה רוצה להתנקות, אילו אחרים מבקשים לטהרה, יש להם יגיעה קשה מאד לטהר נוצה אחר נוצה. (מוסר ודעת ח"ב עמ' מח).

התנערי מעפר קומי, היציאה מהגלות תבא בהתנערות של רגע אחת

ואמר עוד שכמו בעבודת הפרט יש ענין של התנערות כתרנגולת, כך בעבודת הכלל, בשעה שיצאו מגלותם יתקיים בהם כדברי שירו של רבי שלמה אלקבץ זי"ע "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי" והרי אם באים לנקות נוצה אחר נוצה, לא שייך ללבוש תיכף בגדי תפארת, שהרי יתלכלכו מטינופיו, אך כשמתנערים בני ישראל ברגע אחד, יוכלו תיכף ללבוש בגדי תפארתם.

וזש"כ בזוה"ק (פרשת חיי שרה ח"א דף קכט ע"א) שהתיקון של התשובה הוא "בשעתא חדא וברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא", כשרק מתנערים באמת, יוצאים בבת אחת מהגלות הפרטי והכללי. וזש"כ שם "על יד בן ישי בית הלחמי, קרבה אל נפשי גאלה", וכדאיתא בגמרא (סנהדרין צח.) כששאל רבי יהושע בן לוי את משיח צדקנו "אימתי קאתי מר", אמר לו "היום אם בקולו תשמעו" (תהילים צה, ז), ברגע אחד שמתנערים כראוי, תיכף נשמע קול שופר של משיח במהרה בימינו.